הכלה כמעט ואינה מתייחסת להורי בעלה כשהם מבקרים בביתם

למיכל שלום ,

בעלי ואני מבקרים לעיתים קרובות בביתם של בני וכלתי. בבית מקבלים את פנינו בשמחה בני ונכדי בן הארבע . כלתי לעומת זאת רק אומרת “שלום ” ומיד נעלמת לה לעיסוקיה. כשאנחנו עוזבים את הבית, לרוב אחרי שעה בערך, אומרים לה “שלום” בקול רם , והיא משיבה לנו ” שלום” גם כן בקול רם מהחדר בו היא נמצאת , ונפרדים לשלום בנשיקה מהבן ומהנכד המקסים. נקודה נוספת כואבת היא שלא מזמן בעלי חגג את יום הולדתו החמישים. הזמנתי אותם לבוא לביתנו לחגוג יחד עמנו. קיווינו שגם כלתי תגיע ליום ההולדת , אך היא לא הגיעה. בני ונכדי הגיעו בלעדיה. בני תירץ את העדרה בזה שהיא אינה חשה בטוב. לידיעתך, כלתי לא ביקרה בביתנו כבר מעל שנה. לרוב בני מגיע אלינו לבדו עם הנכד.

שאלתי היא, מה עושים ?  איך משפרים את יחסינו עם כלתי ? אנחנו מוכנים לעשות הכל !

מחיה המיואשת

 

 

לחיה שלום ,

  1. את לא מציינת בסיפורך האם התייחסותה הקרירה של כלתך החלה מיד עם תחילת היחסים שלכם, או שקרה משהו ביניכן שגרם לה להתכנס בתוך עצמה, ולהתנהג כפי שהיא מתנהגת.

נניח לרגע שיחסה הקריר של כלתכם התחיל מיד לאחר נישואיה לבנכם. אם זה כך, לא רצוי היה לתת לזה להימשך שנים. אני בעד תקשורת טובה אפילו אם היא כואבת. יש צורך להניח את כל הקלפים על השולחן ולדבר. רצוי ששני הצדדים יפתחו את ליבם וינסו לברר מה גרם לנתק ביניהם.

לדעתי, אתם צריכים לשבת עם הכלה ועם בנכם, ולשאול ממה נובע היחס המתנכר של כלתך. לא לשוחח עם הבן לבד, אלא לעשות זאת יחד עם כלתך ובביתם , במקום שהיא תרגיש בנוח.

ואם יסתבר שהיא נפגעה מכם מסיבה כלשהי, יש להתנצל ולבקש סליחה, ולהבטיח שהדבר לא יישנה. כמו כן יש לבקשה שבעתיד, אם משהו לא נראה לה או פגע בה, שלא תהסס לומר זאת לכם מיד.

כך גם אתם צריכים לנהוג , כשמשהו לא נראה לכם בהתנהגותה של כלתכם.

 

  1. יתר על כן, אני מופתעת מהביקורים שלכם בבית הבן. לדבריך, הבן מבקר אצלכם לעיתים קרובות עם הנכד. אולם אתם אינכם מסתפקים בכך, אלא מבקרים גם בבית הבן, וזאת למרות שכלתכם מזעיפה לכם פנים, ואינה מקבלת את ביקורכם ברצון.

לדעתי, בביקוריכם הינכם מפגינים חוסר רגישות גדול. אם אתם כל כך רוצים לבקר בבית הבן ואשתו,

עליכם לתאם את הביקור גם עם כלתכם, ולקבל גם את הסכמתה לביקור.

 

  1. אם התנהגותה המוזרה של כלתך החלה רק לאחרונה ולא היתה שום מריבה ביניכם , יתכן שהסיבה לכך היא שכלתכם שרויה במצב רוח ירוד מסיבה כלשהי . אפשר לבדוק את הנושא עם הבן ואולי אפילו להציע עזרה.

 

4 .אגב, יחסה הקריר אליכם יכול גם לנבוע מייחסים לא תקינים בין בני הזוג. נקודה זו אתם יכולים לברר עם בנכם, בתקווה שיהיה כן וישר עמכם. אם לדעתו, זה המצב, אינכם יכולים לעשות דבר. להורים אסור להתערב בחיי ילדיהם בכל הנוגע ליחסיהם עם בנות זוגם. אתם יכולים רק להציע לבנכם שילכו לטיפול משפחתי או למומחה בטיפול בזוגיות.  במקרה זה רצוי מאוד להפחית במספר הביקורים שלכם בבית הבן, כי כל ביקור כזה עלול רק להגביר את כעסה של כלתכם, וזה בפירוש לא יועיל לבנכם.

מיכל