יחסי חמות כלה

במציאות – החתונה היא רק השלב הראשון בזוגיות לקראת מסע ארוך הכולל בתוכו, כן מה לעשות, את המשפחה המורחבת.

יחסי חמות כלה מוזכרים כבר בתנ”כ, במגילת רות המספרת את סיפורה של משפחה אלימלך המיוחסת משבט יהודה שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב.

בניה של אותה משפחה מתחתנים עם שתי מואביות רות ועורפה.

לאחר זמן מתים אב המשפחה ושני בניו, ונותרת רק נעמי אם המשפחה ושתי כלותיה. נעמי  מחליטה  לחזור למולדתה בעונייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה, רות מתעקשת ודבקה בה, ואומרת “עמך עמי ואלוהיך אלוהי”.

בתנ”כ שומרת הכלה על חמותה, שהופכת להיות משפחתה הקרובה ביותר.

המציאות שונה לעתים מהסיפור התנ”כי

במציאות, למרות קשרי הנישואין ישנן הרבה משפחות הבוחרות לגור הרחק מהחותנת….

במאמר זה אנסה להציג מספר הסברים לקשיים שבהם נתקלות נשים: החמיות והכלות.

 

  1. מאבקי כוח – פעמים רבות מתעוררים מאבקי כוח סביב שליטה וטריטוריה. ה”בן שלי” לעומת “בעלי”, לכל אחת “יש זכות לדרוש” ולאחרת “החוצפה לבקש” ודברים, לכאורה, באים האחד על חשבון השני.

ניתן לזהות מאבקי כוח כשמדברים במושגים של הפסד וניצחון – “היא לא הצליחה הפעם” \ “הראיתי לה מה זה” ועוד.

 

  1. עולם הרגש – לנשים, מבחינה ביולוגית, ישנה מערכת רגשית (המערכת הלימבית) הנמצאת בין שני חלקי המוח. זו הסיבה שנשים מערבבות רגש עם כל דבר :”אהבתי את החולצה”, “שנאתי את הסלון”, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבני אדם.

עולמן הרגשי המורכב הוא הגורם לכך שכמעט לא ניתן  לנתח מצב מבלי  לערב בו רגש – גם אם הוא לא רלוונטי!!.

נשים רבות מונעות על ידי רגשות נקמה וכעס, לעיתים בשל פרשנות לקויה, הגוררים תגובות נגד, וכך נפתחת מלחמת עולם שלישית בתוך הבית פנימה.

 

  1. שוני בהשקפות עולם- פערי הדורות עושים גם הם את שלהם. פעמים רבות תפיסת הדור הצעיר שונה, בזבזנית, אגואיסטית, בלתי מתחשבת, יחסית לתפיסת ההורים השמרנית מרובעת ולא פתוחה לשינויים. ילדים הנוסעים מטיילים מבזבזים לעומת הורים חוסכים מתוקצבים ומחושבים.

המצב הופך למורכב כשנכנסים הנכדים.

או אז תפיסות העולם של הסבים והסבתות שונים בדרך כלל מהגישות החינוכיות של ההורים כלפי ילדיהם . “חמותי תמיד מעירה לי על איך שאני מחנכת את הילדים” או “כלתי לא מרשה לי לדבר עם הנכד. כאילו שאני אקלקל אותו או משהו..”

 

אז מה עושים ?

  1. המטרות משותפות – כל הזמן חייבים לזכור שיש מטרה משותפת. אנחנו לא במלחמה. האינטרסים משותפים. שיהיה נעים במשפחה, שכולם יצאו נשכרים ממשפחתיות טובה: ההורים יזכו ליחס חם מילדיהם ולקשר טוב עם הנכדים, הילדים יקבלו הורים שמוכנים לעזור, לתמוך ולשמש אוזן קשבת, כמו גם יהוו מודלינג לילדיהם בנוגע למתן יחס להורים, והנכדים יזכו בעוד דמויות משמעותיות בחייהם שרק יכולות לתרום ולהרחיב את תחושת השייכות ואת הביטחון העצמי שלהם.

 

  1. תקשורת זורמת ופתוחה – במקום לצבור ואחר כך להתפוצץ, לדבר. ממש מההתחלה. להגיד דברים ולשמוע מה אומר הצד השני. להרגיל את עצמנו בשימוש בשפה שלא פוגעת. להכיר, ממש כמו בכל זוגיות את הרגישות של הצד השני – ולכבד אותה!

 

  1. לא חייבים להסכים לא חייבים לשנוא – סובלנות מתחילה במשפחה. גם אם הדעות מנוגדות אין צודק ולא צודק. יש בית שלי ובית שלה וכל אחת תנהל את ביתה בהתאם להשקפת עולמה. ואם צריך, אפשר בנקודות מפגש להתמודד עם השוני. לעיתים כדאי פשוט להקשיב להנהן ולעשות בדיוק את מה שרוצים. בלי לצאת בהצהרות דרמטיות. מיותר.

 

  1. להתחשב ולהבין שלא תמיד הצד השני מסרב כדי לקלקל – בעיקר כשמבקשים. ברוב הפעמים יש תחושה שאם יסרבו לי אז הפגיעה תהיה נוראית. לא תמיד מסרבים כדי לפגוע. כשמבקשים צריך להבין שהצד השני יכול ומותר לו לאמור לא. אם מדובר בשמירה על הנכדים או במתן הלוואה או בחתימה על חוזה או בכל בקשה אחרת שהיא. אנחנו אמנם משפחה אבל לא תאומים סיאמים!!

 

 

  1. לזרום ולהמשיך ולא לצבור ולהיתקע. כעס זה בחירה. אנשים כועסים הם אנשים חולים. בדוק ומוכח מחקרית. אם קרה והיה הנורא מכל הריב של החג, היא אמרה, עשתה פרצוף, סירבה לשתף , לא סיפרה, דיברה ריכלה או כל דבר אחר. אל תצברו טינה.

 

החיים דינאמיים. קשה לנו לתמרן בכל כך הרבה שטחים של החיים, ואני מציעה לכם, תבחרו לא לכעוס. הכעס הוא דלק לרגשות שליליים אחרים, הוא מטעין אותנו הוא מחבל לנו והוא תוקע אותנו מלהתקדם.

במקום לכעוס, להתייחס למקרה כאל בעיה שיש להסיק ממנה מסקנות, ולהתנהל בהמשך בחוכמה.

ענת זעפרני היא מורה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים

לרשימת המאמרים